<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ק"ז</h1>
<h2>דף מ:</h2>
תשובת הש"ר על מתנה טמירתא שקדמה לשטר זביני. לפי דעתי לפום מה דסד"א דמתנה טמירתא הויא מודעא לחבירתה, דווקא לחבירת' הויא מודעא מתנת' דכוותה, דבגילוי אונס קל מבטלת המתנה, כדאמ' גלויי מילתא בעלמא הוא, אבל דזביני לא הויא מודעא דאגב אונסא דזוזי גמר ומקני, וכ"ש לפי דמסקנ' דאפי' לחברת' לא הויא, דלזביני נמי לא הויא מודעא. ולפום דמסיק'... הילכ' סתמא לא מגבינן בה, וכך דינא נמי במתנה טמירתא לא מגבינן בה, אפי' ממתנה המאוחרת לה, ואם שתיהן באו לגבות מן הנותן כיון דקמייתא ריעא בתרייתא לא ריעא, בתרייתא גביא קמיית' לא גביא. ולא עוד אלא אפי' אם קדמת קמייתא וגבת' מן הנותן, בתרייתא הדרא וטרפא דמוכחא דמילתא דלשם מודעא כתבה, ולא לשם מתנה גמורה ואפי' מודעא לא הויא. אבל היכא דלא נפק קמן שום מתנה אחרת אלא זו מתנה טמירתא גביא מן הנותן, ודווק' בתרייתא דלאו טמירתא מגרעת כחה, אבל אי ליכא שום מתנה זולתה, גבי' אע"ג דטמירתא היא, כיון דלא טרפא מלקוחות עביד איניש דיהיב בצנעא, דניחא ליה דליחזקו יתיה בעל נכסים כי היכי דליהימנו ליה אינשי, ומוקמינן ליה כשטרא מעליא כל כמה דלא מכחיש לשטרא אחרינא דלית ביה ריעותא, דכל כמה דמצינן למיתלי תלינן לאכשורי שטרא. ובמכירה טמירתא לא דיברו בו חכמים, במתנה דלית ביה חסרון כיס אמרי' לא כתבה אלא כשטר מברחת, ולא מרע לשטרא מעליא, אבל שטר מכירה מברחת לא שייך, דלא שדי איניש זוזי בכדי, אפילו כתב ביה איטמרו וכתובו אין בכך כלום, דמסתמא כי זבין איניש בפרהסיא זבין, ועדים הוא דמפקי לקלא וטריף אפי' מלקוחות המאוחרות לו. רשב"ם פי' בשמעתת' דמתנת' טמירת' בחזקת הבתים, והילכך צריך לכתוב בתוך השטר וכך אמר לנו כתבוה בשוקא וחתמוה בברא, ואע"ג דלא אמר אלא כתבו סתם לו שטר מתנה כמו שתיקנו חכמ' קאמר, וכן דנתי מקדם על כמה סופרי דשטרי דכתבי' אע"פ שלא פירשה המקנה בהדיא בשעת קניין, אלא מכיון דאקני קמי עדים כתיקון חכמי' קאמר, וכך ראוי לעדים לומר בשעת קניין למקנה, אתה מקנה לו כתיקון שתיקנו חכמים. מס"ע.
